החלטה בתיק בש"א 839/06

בקשה לעיכוב הליכי פינוי המשיבים ממקרקעין הידועים כחלקה מס' 20 בגוש 30517, והמצויים בשיח ג'ראח בירושלים, הליכים המתנהלים במסגרת תיק הוצאה לפועל מס'      5-05-61062-01 בלשכת ההוצל"פ בתל אביב.

1.         המשיבה (ביחד עם אדם נוסף) הגישה לבית משפט השלום בירושלים תובענה לסילוק יד כנגד המבקשת מס' 4 (להלן - " החייבת"). בתביעה זו (ת"א 3705/02, להלן - " התביעה הראשונה"), עתרה המשיבה לסילוק ידה של החייבת "וכל מי שבא מטעמה או במקומה" מנכס מקרקעין שהוגדר בכתב התביעה שהוגש בתביעה הראשונה כ"בית הנמצא בשיח ג'ראח גוש 7 (גוש 30507) חלקה 20 על פי התרשים המצ"ב" (סעיף 19(א) לכתב התביעה). בסעיף 3 לכתב התביעה הנ"ל הוגדר "הבית" כדלהלן: "בית על חלקה 20 בגוש 7 בשיח ג'ראח (גוש 30507) ... מקומו של הבית מסומן על התרשים המצ"ב בשטח של 1197 מ"ר ...".

לכתב התביעה צורף תרשים, שהעתקו הוגש בעת הדיון בבקשה דנן, ובו מופיעים שני מבנים בתחום החלקה (מש/1). כבר עתה יצוין, כי המבקשת הגישה מטעמה תרשים החלקה שנעשה בשנת 2004 ועליו נראים בתים אחדים.

2.         בית משפט השלום דחה את התביעה הראשונה. בערעור לבית המשפט המחוזי שונתה התוצאה ובית המשפט קיבל את התביעה הראשונה וציווה על החייבת "או כל מי שמחזיק בקרקע מטעמה, לסלק ידם מהקרקע" (ע"א 5130/04). פסק הדין בערעור נפתח בתיאור המחלוקת במילים אלה:

"המחלוקת מתייחסת לקרקע ועליה בית מגורים המצויה ברח' שיח ג'ראח בירושלים (גוש 30507 חלקה 20)".

מכאן, שלכאורה, על פי פסק הדין בערעור על החייבת לסלק ידה מהחלקה כולה ולא רק מ"הבית".

בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי החייבת לבית משפט העליון (רע"א 5643/04) נדחתה. יצוין, כי בבקשת רשות הערעור טענה החייבת, בין היתר, כי טעה בית המשפט המחוזי בפסק דינו בערעור שהגישה המשיבה, כאשר ציווה על החייבת לסלק ידה מ"הקרקע", בעוד שהמחלוקת, כפי שהוגדרה בכתב התביעה, התייחסה אך למבנה מסוים. בית המשפט העליון, במותב תלתא, דחה את בקשת רשות הערעור.

3.         לאחר דחיית בקשת רשות הערעור, פנתה החייבת לבית משפט זה בבקשה לתיקון פסק הדין בערעור, באופן שייאמר בו שצו סילוק היד מתייחס אך ל"בית", כהגדרתו בכתב התביעה שבתביעה הראשונה. בקשה זו (בש"א 3415/05) נדחתה בהחלטה מיום 6.12.05, מהטעם שאין מדובר ב"טעות" בפסק דין, במובנו הנכון של מונח זה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, אשר ניתן לתקנה במסגרת ההליך בו ניתן פסק הדין.

עם זאת, בהחלטה הנ"ל נאמר כי: "לנוכח ניסוח התביעה בבית משפט השלום, כמו גם האמור בסיכומי המשיבים [וביניהם המשיבה דנן, צ.ז.] בבית משפט השלום ובחומר הראיות, טוב יעשו המשיבים אם יגיעו להבנות עם המבקשת [החייבת, צ.ז.] באופן שהסוגיה תובהר ולא יתחייבו הליכים נוספים ומיותרים בין הצדדים".

4.         לרקע ההליכים הנ"ל הוגשה על ידי החייבת, ועל ידי שלושת ילדיה, התובענה דנן, בה מתבקש סעד הצהרתי בגדרו יוצהר, כי אין למשיבה כל זכות בחלקה 20 גוש 30507 וכי המבקשים הם הבעלים של החלק המוחזק על ידם בקרקע הנ"ל. עם הגשת התובענה, התבקש סעד זמני, כמפורט בפתיח להחלטה זו.

ביום 21.2.06 ניתן צו ארעי לפיו עוכבו הליכי הפינוי כמבוקש, למעט הליכי פינוי החייבת מה"בית" בו היא מתגוררת, כהגדרתו בכתב התביעה בתביעה הראשונה. המשיבה הגיבה בכתב לבקשה וביום 24.2.06 התקיים דיון במעמד שני הצדדים. בהסכמה התעכב מתן החלטה זו למספר ימים, כדי לאפשר לצדדים להגיע להבנות, אך נראה כי הדבר לא עלה בידם.

5.         בדיון בבקשה הובהר, כפי שגם נטען בתשובה, כי לשיטת המשיבה, היא עתרה בתביעה הראשונה לסילוק יד החייבת מהקרקע כולה ולא רק מהבית, שכן, לטענתה, ההסכם, אשר מכוחו רכשה המשיבה זכויות במקרקעין (הוא ההסכם שצורף כנספח ו' לתשובה), מתייחס לא רק לבית אלא גם לקרקע עליה הוא היה בנוי, שהרי אין להעביר זכויות במבנה בנפרד מהזכויות במקרקעין עליהם הוא בנוי. נטען, כי בעת שנחתם ההסכם הנ"ל לא היה על המקרקעין אלא אותו "בית" שנזכר בתביעה הראשונה, וכל יתר המבנים הקיימים כיום נבנו לאחר זמן.

6.         יודגש, כי המשיבה בחרה בשעתו שלא לברר בבית משפט מוסמך את מצב זכויות הבעלות על הקרקע, ו"הסתפקה" בהגשת תביעה פוססורית לבית משפט השלום. במצב זה, ההכרעה בתביעה הראשונה אינה אלא הכרעה בשאלה מי יחזיק בנכס עד שתוכרע המחלוקת הקניינית ואין עמה הכרעה במחלוקת זו.

דא עקא, שמחמת בעייתיות רבה בניסוח כתב התביעה שהוגש בתביעה הראשונה בכל הנוגע להגדרת הנכס בו מדובר, קיים קושי בתחימת היקפו של הצו לסילוק ידה של החייבת. לכאורה, ודי בכך לצורך הבקשה דנן, צו זה מתייחס אך ורק ל"בית" עצמו, כפי שהוגדר בסעיף 3 לכתב התביעה הנ"ל, ולא ליתר חלקי המקרקעין. מאידך גיסא, ההליך הפוססורי הסתיים בפסק דין חלוט לפיו על החייבת ועל כל מי שמחזיק בבית מטעמה לסלק ידה ממנו. מכאן, שגם אם יש לחייבת או למי מהמבקשים, זכויות בעלות גם בבית, ואינני מחווה כל דעה בענין, הרי שלא ניתן לעכב עתה את הליכי סילוק ידה מהבית לאחר ששאלת ההחזקה הוכרעה סופית בפסק דין חלוט.

ואולם, כאמור לעיל, לנוכח ניסוח כתב התביעה בתביעה הראשונה, לכאורה סילוק היד מצומצם ל"בית" לבדו.

7.         לנוכח האמור לעיל מסקנתי היא כי יש להשאיר על כנו את הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 21.2.06, כסעד זמני שיעמוד בתוקפו עד לסיום ההליכים בתיק העיקרי, או עד למתן החלטה אחרת. בנסיבות הענין תישא המשיבה בהוצאות המבקשים בגין הבקשה דנן, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 10,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ, כאשר סכום ההוצאות נקבע בין היתר בהתחשב בהערת בית המשפט בבש"א 3410/05, כפי שצוטטה לעיל. לנוכח הערה זו ניתן היה לצפות כי המשיבים היו מסכימים, מבלי לפגוע בטענותיהם בתיק העיקרי, להותרת הסעד הארעי בתוקפו.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים .

ניתנה היום, ה' באדר, תשס"ו (5 במרץ 2006), בהעדר הצדדים.